החלטה בתיק מ"ת 42926-07-12 - פסקדין

בפני בקשה לעיון חוזר במעצרו של המבקש. יצוין כי המבקש נעצר עד לתום ההליכים ביום 4/9/2012 וזאת בהסכמתו, תוך שמירה על זכותו לפנות בכל עת בבקשה לעיון חוזר לא צורך להצבעה על עילות ונסיבות חדשות. מכוח זכותו זו הוגשה הבקשה שבפני.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות של רצח- עבירה לפי סי 300 (א); 2) + סעיף 19 לחוק העונשין, התשל"ז 1977; החזקת ונשיאה של נשק שלא כדין - עבירה לפי סעיף 144 (א)+ (ב) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

עובדות כתב האישום הן בתמצית כדלקמן: המנוחה התגוררה בכפר מגוריו של המשיב. בתחילה התגוררה במעון לנשים מוכות ובהמשך בדירה שכורה. אדם בשם עדנאן, הקשור למשפחת בעלה של המנוחה הגיע לכפר, יצר קשר באמצעות קרוב משפחה עם המשיב, ושכנע אותו לסייע לו לאתר את המנוחה בטענה כי בדעתו לחטוף אותה חזרה למקום מגורי משפחת בעלה. עדנאן אף הראה למשיב אקדח ואמר לו שמטרת החזקתו בנשק היא כדי לסייע בביצוע החטיפה. לאחר מספר ניסיונות איתר המשיב את המנוחה. ביום האירוע ביקש ממנו עדנאן לוודא את זהות המנוחה כשהוא ממתין במקום סמוך. בטרם יצא המשיב מהרכב כדי לזהות את המנוחה הוא ראה שעדנאן מרכיב על האקדח משתיק קול. המשיב זיהה את המנוחה בנסיבות שפורטו בכתב האישום ועדנאן ירה בה והרגה.

המשיב מודה בכל עובדות כתב האישום אלא טוען שלא היה מודע לכוונה להמית את המנוחה. הראיות הוגשו לבית המשפט בהסכמה ונשמעה עדות יחידה של ראש צוות החקירה.  המשך שמיעת הראיות קבוע ליום 24/4/13 ובמועד זה תושלם פרשת התביעה והמשיב צפוי להעיד. יצוין, להשלמת התמונה, כי תשעת חודשי מעצרו של המשיב יגיעו לסיומם ביום 22/4/13 ובדעת המאשימה להגיש בקשה לבית המשפט העליון להארכת מעצרו של המשיב.

כאמור הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר במעצרו. למעשה בבסיס הבקשה רצונה של משפחתו לנסות ולשקם את הבן. יצוין כי שני הוריו של המשיב, אנשים נורמטיביים, עוסקים בשיקום פגועי נפש. אימו של המשיב הגישה מכתב לבית המשפט ואף פנתה בדבריה שנרשמו בפרוטוקול. כאב ההורים מובן וברור. רצונם להציל את בנם מחבירה לעבריינים גם הוא מובן וברור. אין לי אלא לקוות שידעו לשקם את משפחתם ובעתיד גם לסייע לבנם לחזור ולהשתלב בחברה הנורמטיבית.

ככל שהדבר נוגע להליך שבפני - אין בפני כל עילה לשנות את החלטת המעצר בעניינו של המשיב. עיינתי בחומר הראיות שהוגש לבית המשפט ובעדות היחידה שהושמעה בבית המשפט.  אין חולק כי עדנאן הוא המבצע העיקרי.  אין חולק גם כי עדנאן הוא בעל עבר פלילי וככל הנראה ביצע את המעשה תמורת שכר משמעותי. השאלה היחידה שבמחלוקת היא מודעות המשיב לכוונה להביא למותה של המנוחה. כפי שיובהר, ולצורך הליך המעצר, לשאלה זו אין כל משמעות.

אדגיש כי לטעמי, מעת שראה המשיב כי עדנאן מרכיב על האקדח שברשותו משתיק קול וזאת כאשר ביקש מהמשיב לאתר את המנוחה ולוודא את זיהויה, היה עליו להבין כי עתיד להתבצע רצח. גם אם בתחילה נאמר לו כי יש כוונה "רק" לחטוף את המנוחה הרי שבשלב זה היה עליו להבין את כוונתו של עדנאן. מכאן שיש תשתית ראיות מוצקה להוכחת שותפות בביצוע הרצח ולפחות סיוע בביצוע הרצח. עניין זה יוכרע, בסופו של הליך, ע"י המותב הדן בהליך העיקרי. במסגרת הליך המעצר אין צורך להכריע בשאלה זו.

ואולם גם אם תתקבל גרסתו של המשיב הרי שלכאורה המשיב הסכים, ללא כל סיבה ברורה, לסייע  בביצוע של מעשה של חטיפת המנוחה תוך שימוש בנשק.  המשיב פעל לאיתור המנוחה תוך שהוא יודע, לדבריו, על כוונה לחטוף אותה. המשיב היה חלק מרכזי ביצירת התנאים לביצוע המעשה (שלדבריו חשב כי הוא חטיפה). די בכך כדי להצביע על מסוכנות ולהקים עילת מעצר.     

בשים לב לראיות המצביעות על מודעות בפועל, או לפחות בכוח, לרצח שעתיד להתבצע נזכיר את שכבר נאמר: " כשהמדובר בעבירת רצח, החמורה בספר החוקים ובתרבות האנושית, ומבלי להביע דעה בתיק לגופו, הנסיבות לשחרור לחלופה מטבע הדברים יהיו חריגות ביותר, נדירות שבנדירות, כגון עם הימשכות יתרה של הליכים וכמי שעברו נקי ומסוכנותו ממוקדת, כפי שאירע במקרים מסוימים בעבר. אין צורך להכביר מלים על המסוכנות הטבועה הנובעת מעבירת הרצח: "ומיד האדם, מיד איש אחיו, אדרוש את נפש האדם" (בראשית ט', ה') "כי בצלם אלהים עשה את האדם" (שם, ו')." [בש"פ 8652/06 יבגני קוליקוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.10.06) פסקה ה' להחלטת כב' השופט רובינשטיין].

עוד אזכיר כי הלכה היא שהדחה ע"י אחר לביצוע עבירה אינה מספקת כדי לפטור נאשם מאחריותו למעשיו. כך, למשל, נאמר בע"פ 5268/04 מינין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.11.05) פסקה 16: " סוכן מדיח הוא סוכן משטרתי המשדל אדם לעבור עבירה, שלולא השידול לא היה מבצעה (ראו: ע"פ 222/93 עמור נ' מדינת ישראל (לא פורסם), והמקורות המוזכרים שם). פעולת ההדחה היא, הלכה למעשה, פעולת שידול. "הסוכן שותל את רעיון ביצוע העבירה במחשבתו של המודח" (ע"פ 4048/91 דהאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם), והמקורות המוזכרים שם). הלכה היא כי פעולתו של סוכן מדיח - ככל שהתקיימה - אינה פוטרת נאשם מאחריותו הפלילית. עם זאת, מעורבות סוכן מדיח עשויה להביא להקלה בעונש (ראו והשוו: ע"פ 6097/98 דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 6).". אמנם במקרה שבפני המשיב הודח לפעילות העבריינית ע"י עדנאן, שאינו סוכן, כך לכאורה. ואולם הדברים שנאמרו שם נכונים, בהתאמה המתחייבת, גם לנסיבות מעורבותו של המשיב במעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

אדגיש שוב למען הסר ספק- גם אם לצורך הליך המעצר נניח כי תתקבל גרסתו של המשיב והוא יוגדר כמי ש"רק" היה שותף בתכנון וביצוע של ניסיון לבצע חטיפת אדם תוך שימוש בנשק או "רק" סייע לביצוע רצח, סיוע בהכנה וסיוע במילוט מהזירה לאחר הביצוע, די בכך כדי לבסס את עילת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה לעיון חוזר באופן שבו יישאר המשיב עצור עד לתום ההליכים (ככל שהדבר נוגע לדיון המתקיים בהליך המעצר בבית משפט זה).

החלטה בהליך מעצר מושמעת, בדרך כלל, במעמד הנאשם/העצור. במקרה שבפני, בשים לב לסדרי העבודה של בתי המשפט בשבוע הקרוב עקב יום הזיכרון וחג העצמאות, ובהתחשב בעובדה שהפרקליטות מגישה בקשה להארכת מעצרו של המשיב בהתאם להוראות סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996, וכדי לאפשר לכל צד להיערך לדיון בבית המשפט העליון, ניתנת החלטה זו בהעדר הצדדים.

בטרם אסיים החלטה זו בחתימתה אחזור ואדגיש כי בית המשפט מודע לכאבם של הורי המשיב שרצונם לשקם את הבן האובד כן ואמיתי. בית המשפט גם שותף לתקוותם  כי יהיה בידם לשקם בעתיד את בנם ולהחזירו לדרך המוטב. יש לקוות כי המשיב, המודע היטב לכאב אימו ואביו ולשבר העמוק של משפחתו, ימצא את הדרך להקל על ייסורי הוריו  ובסיום פרשה זו, על כל השלכותיה הצפויות, גם ימצא את הדרך לחזור לחיים נורמטיביים.  

המזכירות תשלח החלטה זו בדחיפות לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' אייר תשע"ג, 13 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: